פסק-דין בתיק ע"א 1986-09

השופטות אב"ד א' קובו, מ' רובינשטיין:

ערעור אזרחי על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א 13091/04, כב' השופטת שושנה אלמגור), בו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבים 1 ו -2.

רקע עובדתי:

1. המערער הינו עזבון המנוח אברהם גוטמן ז"ל (להלן: "גוטמן" או "המנוח" או "המערער"). המשיב 1 הינו בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"), המשיבה 2 הינה חברה בע"מ בשם אחוזת אלדי בע"מ (להלן: "אחוזת אלדי" או "החברה").
2. בחודש מרץ 1996 נכרת בין גוטמן לאחוזת אלדי הסכם קומבינציה (להלן: "הסכם המסגרת" או "ההסכם", מוצג 23 לתיק מוצגי המערער), במסגרתו התחייב המנוח להעביר לחברה את הזכות לבעלות בשישה מגרשים, בתמורה לבנייתם של 14 קוטג'ים על ידי החברה על חלקות קרקע אחרות שבבעלותו, שימסרו לידיו עם גמר הבנייה. את הצדדים ייצג עורך-דין בשם בן ציון צנעני (להלן: "עו"ד צנעני").
3. בסעיף 5 להסכם נקבע כי גוטמן " ישלם את כל המיסים האגרות, ההיטלים, והחיובים אשר הוטלו על הממכר עד ליום חתימת הסכם זה", ואילו מיום חתימת ההסכם יחולו על החברה " כל המיסים, אגרות, היטלים וחיובים המוטלים ואשר יוטלו על הממכר". בנוסף,  נקבע בסעיף 9 כי " מס רכישה...יחול על הקבלן וישולם על ידו", ובסעיף 7 נכתב, כי הצדדים יפנו יחדיו לבנק, ויתקשרו איתו בהסכם מימון, במסגרתו יעמיד הבנק לגוטמן הלוואה בסך 2,000,000$, שתשמש לתשלום חוב חיצוני של המערער בסך של 1,250,000$ ולתשלום מס שבח - בסך של 750,000$.
4. סמוך למועד החתימה על חוזה המסגרת חתמו הצדדים על שני הסכמים נוספים, פיקטיביים, אשר נועדו לצורך הצגה לרשויות המס: האחד למכירת קרקע והשני למתן שירותי בנייה. בהסכם למכירת קרקע נכתב כי המנוח מוכר לחברה שטח קרקע עבור סך של 1,000,000$, וכן כנגד התחייבותה לשלם במקומו את מס השבח (בסך של 750,000$), ובהסכם למתן שירותי בנייה התחייבה החברה לבנות עבור גוטמן 14 קוטג'ים תמורת סך של 1,750,000$ כולל מע"מ.  מאוחר יותר באותה שנה (1996), חתם המנוח על הסכם נוסף (להלן: "הסכם המע"מ", נספח 24 בתיק מוצגי המערער)), בו התחייב לנפק חשבונית מס, שתכלול את סכום התמורה שהתחייבה החברה לשלם לו עבור הקרקע, בצירוף סכום מס השבח שיחול על העסקה, ולקבל מהחברה חשבונית אחרת תחתיה - כך שהחשבוניות יקוזזו זו מול זו. מעדותו של המנוח עלה כי חתם על הסכם המע"מ, אף על פי שבהתאם להסכם המסגרת הוא אמור היה לחול על החברה, רק לאחר שעו"ד צנעני הסביר לו כי מדובר בעניין חשבונאי בלבד שלא יגרום לו לחסרון כיס, היות והוא עוסק מורשה אשר באפשרותו להתקזז בהוצאת המע"מ. בפועל, התברר כי לא ניתן לבצע את הקיזוז, מאחר והמנוח עוסק מורשה בתחום החקלאות שלא רשאי לרשום את המקרקעין כ"מלאי עסקי". 
5. כך או כך, לאחר החתימה על המערכת ההסכמית, פנו המנוח והחברה לבנק, וביקשו כי יעמיד לזכות גוטמן הלוואה. הבנק נענה לבקשה בכפוף לרישום משכנתא מדרגה ראשונה על כל הזכויות לקוטג'ים שיבנו עבור המנוח, ובראשית חודש יוני 1996 אושרה לגוטמן הלוואה בסך 1,950,000$, שניתנה ב-3 יחידות.
6. ביום 18.11.1996 שלח עו"ד צנעני לידי ב"כ הבנק, עו"ד עודד לב (להלן: "עו"ד לב"), מכתב, על מנת שיעביר את הכספים הנדרשים לתשלום מס הרכישה. מבלי שנקב בשם מרשו בשמו הוא כותב,  רשם את הדברים כדלהלן ( מוצג 25 למוצגי המערער):

" עבר שלב ראשון ורבע המגרש הועבר לאחוזת אלדי בע"מ. בינתיים דווחנו על החלק השני של העסקה, בו מועבר חלק ניכר ביותר מיתר המגרש לאחוזת אלדי בע"מ, כאשר בידי גוטמן ישאר חלק המגרש המיועד לבנית 18 קוטג'ים. בעקבות דווח זה יש לשלם את המס לפי שומה עצמית, כדלהלן:

א. מס רכישה - 282,500 ש"ח.

ב. מס שבח - 2,000,000 ש"ח.

כיוון שע"פ ההסכם שיש לאחוזת אלדי בע"מ עם מר גוטמן התחייבה זו להעמיד לרשות גוטמן סכום זה, אבקשכם לשלם את שני שוברי התשלום המצ"ב ולהעביר לי הקבלה על התשלום."

7. למרות שבפני הבנק הונח הסכם המסגרת בו צוין, כי תשלום מס הרכישה יחול על אחוזת אלדי, משך הבנק ביום 20.11.1996  שיק בנקאי בסך 282,500 ש"ח "לפקודת האוצר - מס רכוש", מחשבון ההלוואה של המנוח. סכום זה חויב כיחידת הלוואה נוספת. בהמשך, נמשך מאותו חשבון שיק בנקאי בסך של 2,000,000 ש"ח לצורך תשלום מס השבח -  כך שעד חודש פברואר 1997 נטל גוטמן שש יחידות הלוואה לפי הפירוט הבא:

א. יחידות 3-1 בסך 3,985,109 ש"ח.

ב. יחידה 4 - בסך 15,849 ש"ח מיום 8.11.1996.

ג. יחידה 5  (לצורך תשלום מס השבח) - בסך 2,000,000 ש"ח מיום 29.11.1996.

ד. יחידה 6 ( לצורך תשלום מס הרכישה) -  בסך 282,500 ש"ח מיום 20.11.1996.

8. ביום 2.12.1996 הודיע פרקליט הבנק כי תשלום מס הרכישה שולם מחשבון הבנק של החברה, אף שבפועל חויב בטעות חשבונו של גוטמן. ביום 8.1.1997 פנה עו"ד צנעני לבנק על מנת לברר את פשר החיוב בגין תשלום מס הרכישה. ביום 24.10.1997 ענה הבנק  ( מוצג 29 למוצגי המערער), ומסר כי נלקחו 6 יחידות הלוואה בגובה קרן של 6,283,458 ש"ח, ובכלל זה הלוואה בסך 282,500 ש"ח.